מסתובב כבר הרבה זמן מייל עם הסבר לפרדוקס הסחטן ע"י ישראל אומן זוכה פרס נובל לכלכלה (זה לא פרס נובל באמת - ההסבר בסוף).
האיש כפי שבטח ידוע לכולם הוא חוקר תורת המשחקים, שזה אבסטרקצייה מתמטית תאורטית למצבי עימות ושיתוף פעולה בין שחקנים רציונאליים.
הנה לינק לגרסה והסבר של הטענות של אומן לגבי פרדוקס הסחטן ומשמעויותיו.
בקצרה, שני אנשים מוכנסים לחדר ומקבלים מזוודה של כסף. הם יקחו את הכסף הבייתה אם יסכימו חלוקה ביניהם. התוצאה היא, שה"חנון" נכנע לסחטנות של ה"פאנאט"-הסחטן ונאלץ להסכים לחלוקה של 90% ל"פאנאט" ו10% ל"חנון", וזאת על מנת לא לצאת בידיים ריקות לחלוטין. זה נובע מגישתו של הסחטן שלא מוכן לזוז מילימטר ומוכן להקריב הכל ולא לוותר, ובעיוורון מוחלט מאמין בצדקתו ללא פיקפוק.
הם קוראים לזה פרדוקס, כי ה"חנון" בגישתו הראציונאלית יוצא מופסד ונוהג לכאורה באי-ראציונאליות, והפאנאט, יוצא מורווח.
עד כאן סיפור משעשע, אבל אומן מיישם את זה על המציאות. הדוגמא שהוא נותן, וזו היה מטרתו, היא הסיכסוך הערבי-ישראלי.
ז"א אנחנו (הכוונה כמובן לשמאל- ה"חנון") מפקפקים בעמדתנו ורוצים הסכם בכל מחיר, לכן - נצא עם ידינו על התחתונה.
זה מזכיר לי בדיחה:
בקיבוץ החליטו לשפר את תפוקת החלב. עשו סקר בין האוניברסיטאות והפקולטות השונות, והפקולטה למתמטיקה זכתה במכרז לתכנן את הרפת מחדש לתפוקת חלב מקסימלית.
אחרי שנתיים של עבודה, הקיבוצניקים איבדו סבלנות, והגיעו לפקולטה למתמטיקה, לברר מה קורה.
כשהגיעו ודרשו דין וחשבון, המתמטקאיים ענו: "בינתיים יש לנו פתרון רק עבור פרה כדורית".
כך גם בפרדוקס הסחטן. זהו מקרה סינטטי וממומצא לחלוטין, שכמו רוב העבודה בתורת המשחקים, יש לה אפס משמעויות במציאות. המציאות היא לא מערכת סגורה, דברים קורים מחוץ לחדר, וכל הנחות היסוד הן פשטניות בצורה יוצאת דופן.
במציאות, אף אחד לא סגור בחדר, והעולם לא עוצר מלכת בחוץ, ואם תרוויח בפנים - אולי תפסיד הרבה יותר בתחום אחר בחוץ.
למשל, דוגמא הכי קרובה לדוגמא של אומן שהייתי יכול לחשוב עליה. מקרה המשקיעים בכרומטיס (אקסיט של 4.5 מיליארד דולר ללוסנט במניות של לוסנט) שלא היו מוכנים להתפשר עם מס הכנסה ("פאנאטים"), התעכבו ולא מיממשו את המניות כי לא רצו לשלם מס גבוהה יחסית (לדעתם). לבסוף הפסידו הכל כי בזמן שניהלו משא-ומתן קשוח עם רשויות המס לוסנט פשטה את הרגל והמניות שלה איבדו את כל ערכן.
כמובן, כל אחד, ואפילו אומן צריך להכיר את הדוגמא הקלאסית, שהיא בעצם הדוגמא של אומן עצמו - הסיכסוך הערבי ישראלי. הערבים לא היו מוכנים להתפשר על תוכנית החלוקה, ופשרות אחרות בהמשך, היו בטוחים בצדקתם (וכפי שנאמר: לא פיספסו שום הזדמנות לפספס הזדמנות לפשרה), ללא שום פיקפוק בעמדותיהם - ולכן איבדו הכל: אין להם כלום, הם חיים במקומות כמו ג'בליה (הייתי שם - לא נעים), כאשר מדינת ישראל בראשות פראגמטיסטים כבן-גוריון (שלא הקשיבו ל"מומחים לתורת המשחקים", כמו בגין וז'בוטינסקי), וכן היו מוכנים להתפשר, הקימו מדינה משגשגת. כבר עברו 64 שנה והערבים עדיין דפוקים עד העצם. אבל מתברר שהם היו גאונים בתורת המשחקים על פי אומן, הקדימו את זמנם, ואולי צריכים לקבל לפחות קרדיט חלקי מוועדת הפרס.
עם כל הכבוד לאומן על הפרס (על שם נובל), לשטות הזאת אין שום קשר למציאות (כמו גם הרבה מחקר תאורטי בכלכלה ומתמטיקה). שימוש בתאורייה, שהנחות היסוד שלה כל כך סינטטיות והזויות, יישומה על המציאות יכולה רק להטעות - וזו לא תיהיה הפעם הראשונה שמתמטיקאי\כלכלן תאורטי עושה צחוק מעצמו, ומהתחום שלו.
מביך.
***
ללא קשר, סתם לידע כללי, זה לא פרס נובל.
הנה לינק להסבר. הפרס ניתן ע"י הבנק המרכזי השוודי והוא "לזכרו של נובל" כי לא יכולים להגיד "פרס נובל", בתקשורת כמובן מקצרים ל"פרס נובל".
היגיוני ומקובל שהפרס הוא על שם אחד מענקי התחום הרלוונטי או מי שנתן את הכסף. למה עם כן הפרס הוא על שם נובל? הוא לא תרם את הכסף - הבנק המרכזי השבדי נותן את הפרס ורק מ-1969, ונובל הוא בטח לא אחד ממיסדי הכלכלה התאורטית.
הסיבה היא הספין על השם, לקבל הכרה וכבוד - היכן שאינם. לא פלא, שהפרס שלהם מתחזה לפרס נובל, כפי שהתחום שלהם הוא אידיולוגייה שמתחפשת למדע.
אם היו אומרים למשל: "לדברי ישראל אומן, זוכה הפרס של הבנק המרכזי השבדי על שם יורגן" - לא רבים היו מתרשמים, מהקשקושים האידיולוגיים האלו במסווה של מדע.
האיש כפי שבטח ידוע לכולם הוא חוקר תורת המשחקים, שזה אבסטרקצייה מתמטית תאורטית למצבי עימות ושיתוף פעולה בין שחקנים רציונאליים.
הנה לינק לגרסה והסבר של הטענות של אומן לגבי פרדוקס הסחטן ומשמעויותיו.
בקצרה, שני אנשים מוכנסים לחדר ומקבלים מזוודה של כסף. הם יקחו את הכסף הבייתה אם יסכימו חלוקה ביניהם. התוצאה היא, שה"חנון" נכנע לסחטנות של ה"פאנאט"-הסחטן ונאלץ להסכים לחלוקה של 90% ל"פאנאט" ו10% ל"חנון", וזאת על מנת לא לצאת בידיים ריקות לחלוטין. זה נובע מגישתו של הסחטן שלא מוכן לזוז מילימטר ומוכן להקריב הכל ולא לוותר, ובעיוורון מוחלט מאמין בצדקתו ללא פיקפוק.
הם קוראים לזה פרדוקס, כי ה"חנון" בגישתו הראציונאלית יוצא מופסד ונוהג לכאורה באי-ראציונאליות, והפאנאט, יוצא מורווח.
עד כאן סיפור משעשע, אבל אומן מיישם את זה על המציאות. הדוגמא שהוא נותן, וזו היה מטרתו, היא הסיכסוך הערבי-ישראלי.
ז"א אנחנו (הכוונה כמובן לשמאל- ה"חנון") מפקפקים בעמדתנו ורוצים הסכם בכל מחיר, לכן - נצא עם ידינו על התחתונה.
זה מזכיר לי בדיחה:
בקיבוץ החליטו לשפר את תפוקת החלב. עשו סקר בין האוניברסיטאות והפקולטות השונות, והפקולטה למתמטיקה זכתה במכרז לתכנן את הרפת מחדש לתפוקת חלב מקסימלית.
אחרי שנתיים של עבודה, הקיבוצניקים איבדו סבלנות, והגיעו לפקולטה למתמטיקה, לברר מה קורה.
כשהגיעו ודרשו דין וחשבון, המתמטקאיים ענו: "בינתיים יש לנו פתרון רק עבור פרה כדורית".
כך גם בפרדוקס הסחטן. זהו מקרה סינטטי וממומצא לחלוטין, שכמו רוב העבודה בתורת המשחקים, יש לה אפס משמעויות במציאות. המציאות היא לא מערכת סגורה, דברים קורים מחוץ לחדר, וכל הנחות היסוד הן פשטניות בצורה יוצאת דופן.
במציאות, אף אחד לא סגור בחדר, והעולם לא עוצר מלכת בחוץ, ואם תרוויח בפנים - אולי תפסיד הרבה יותר בתחום אחר בחוץ.
למשל, דוגמא הכי קרובה לדוגמא של אומן שהייתי יכול לחשוב עליה. מקרה המשקיעים בכרומטיס (אקסיט של 4.5 מיליארד דולר ללוסנט במניות של לוסנט) שלא היו מוכנים להתפשר עם מס הכנסה ("פאנאטים"), התעכבו ולא מיממשו את המניות כי לא רצו לשלם מס גבוהה יחסית (לדעתם). לבסוף הפסידו הכל כי בזמן שניהלו משא-ומתן קשוח עם רשויות המס לוסנט פשטה את הרגל והמניות שלה איבדו את כל ערכן.
כמובן, כל אחד, ואפילו אומן צריך להכיר את הדוגמא הקלאסית, שהיא בעצם הדוגמא של אומן עצמו - הסיכסוך הערבי ישראלי. הערבים לא היו מוכנים להתפשר על תוכנית החלוקה, ופשרות אחרות בהמשך, היו בטוחים בצדקתם (וכפי שנאמר: לא פיספסו שום הזדמנות לפספס הזדמנות לפשרה), ללא שום פיקפוק בעמדותיהם - ולכן איבדו הכל: אין להם כלום, הם חיים במקומות כמו ג'בליה (הייתי שם - לא נעים), כאשר מדינת ישראל בראשות פראגמטיסטים כבן-גוריון (שלא הקשיבו ל"מומחים לתורת המשחקים", כמו בגין וז'בוטינסקי), וכן היו מוכנים להתפשר, הקימו מדינה משגשגת. כבר עברו 64 שנה והערבים עדיין דפוקים עד העצם. אבל מתברר שהם היו גאונים בתורת המשחקים על פי אומן, הקדימו את זמנם, ואולי צריכים לקבל לפחות קרדיט חלקי מוועדת הפרס.
עם כל הכבוד לאומן על הפרס (על שם נובל), לשטות הזאת אין שום קשר למציאות (כמו גם הרבה מחקר תאורטי בכלכלה ומתמטיקה). שימוש בתאורייה, שהנחות היסוד שלה כל כך סינטטיות והזויות, יישומה על המציאות יכולה רק להטעות - וזו לא תיהיה הפעם הראשונה שמתמטיקאי\כלכלן תאורטי עושה צחוק מעצמו, ומהתחום שלו.
מביך.
***
ללא קשר, סתם לידע כללי, זה לא פרס נובל.
הנה לינק להסבר. הפרס ניתן ע"י הבנק המרכזי השוודי והוא "לזכרו של נובל" כי לא יכולים להגיד "פרס נובל", בתקשורת כמובן מקצרים ל"פרס נובל".
הפרס החשוב במדעי-המחשב הוא פרס טיורינג, על שם איש מדעי מחשב וממיסדי התחום. הפרס החשוב בתורת האינפורמצייה, על שם שנון - מאבות התחום, וכמובן פרס נובל, כי נובל תרם את הכסף וכ"ו, וכ"ו.officially the Sveriges Riksbank Prize in Economic Sciences in Memory of Alfred NobelPeter Nobel, a great-grandson of Ludvig Nobel. Nobel criticizes the awarding institution of misusing his family's name, and states that no member of the Nobel family has ever had the intention of establishing a prize in economics.
היגיוני ומקובל שהפרס הוא על שם אחד מענקי התחום הרלוונטי או מי שנתן את הכסף. למה עם כן הפרס הוא על שם נובל? הוא לא תרם את הכסף - הבנק המרכזי השבדי נותן את הפרס ורק מ-1969, ונובל הוא בטח לא אחד ממיסדי הכלכלה התאורטית.
הסיבה היא הספין על השם, לקבל הכרה וכבוד - היכן שאינם. לא פלא, שהפרס שלהם מתחזה לפרס נובל, כפי שהתחום שלהם הוא אידיולוגייה שמתחפשת למדע.
אם היו אומרים למשל: "לדברי ישראל אומן, זוכה הפרס של הבנק המרכזי השבדי על שם יורגן" - לא רבים היו מתרשמים, מהקשקושים האידיולוגיים האלו במסווה של מדע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה